איך מקבלים החלטה קריטית בתנאי חוסר וודאות קיצוניים? אגב, זה לא חייב להיות מצב של סופת שלגים בפסגת האוורסט עם אפס תנאי ראות.

חוסר הוודאות יושב אצלך במשרד, ממש לצדך על כיסא המנכ"ל.

בין השאלה "האם גייסתי את הבכיר הנכון?" ל"האם המהלך הבא יקריס את החברה?", נוצר קיפאון. רוב המנהלים מחכים שהערפל יתפזר וייצר וודאות. זו אשליה.

המנגנון שמנהל אותנו הוא לא מחסור במידע, אלא אגו, שנאת הפסד (Loss Aversion) ופחד לטעות.

מנסיון מעשי של עבודה עם עשרות מנכ״לים ויזמים, הפתרון הוא ׳תכנון תוך כדי Wargaming׳: בניית תרחישי קיצון אכזריים ו"חצאי גשרים". תכנון קר של הצעדים הראשונים, גם בלי לדעת מה יהיו הצעדים הבאים, מבודד את הרעש הארגוני ומחזיר לכם שליטה.

בצמרת העסקית, המתנה היא דחיינות יקרה. במקום להמתין, עליך להמיר הימנעות מסיכון (Risk Avoidance) לתמחור סיכונים מעשי (Risk Pricing).

מיקוד ותנועה הם חיים; כשאתם קופאים במקום, העסק בסכנת מוות.

אחרי תחקיר ממוקד עם מנכ"ל שדחה הכרעה קריטית חודשים, הוא אמר לי משפט אחד כשיצאנו: "החלטה היא הקלה".

יזמים ומנהלים נופלים בצמתי החלטה קריטיים בגלל ההחלטות שהם לא מקבלים.