חדר תדרוכים | בלוג

סקר חדש חושף: 26% מהמנכ״לים חוששים מהאדם שיושב שני כיסאות לימין שלהם בבורד. מוכנים? ה-CFO. סקר של Fortune ו-BCG בקרב 500 בכירים חשף את "מדד חוסר השינה": סמנכ"ל הכספים מדורג כאיום הפנימי הגבוה ביותר על הביטחון התעסוקתי של המנכ"ל. יותר מה-COO, יותר מה-CTO, יותר מהבורד. ויותר מהשוק עצמו. בצמרת העסקית, המידע הוא תחמושת. ה-CFO הוא היחיד שמחזיק במפתחות לזרימת המזומנים, בדאטה הפיננסי הכי אינטימי ובתחזיות הריאליות. כשהלחץ מהדירקטוריון לצמיחה אגרסיבית עולה, נוצר פער מסוכן: המנכ"ל מוכ

יש סיפור מפורסם על שתילת האקליפטוסים מעל הבונקרים הסורים בהצעתו של המרגל אלי כהן, וכך חיל האוויר ידע איפה להפציץ. האם הסיפור נכון? יש גרסאות סותרות, אבל אם הוא נכון - זהו שיעור מעלף בקבלת החלטות מתוך עיוורון: רמת הגולן, שנות ה-60. אלי כהן מסייר בעמדות הצבא הסורי ורואה חיילים מותשים תחת שמש קופחת. באקט של אמפתיה טקטית מבריקה, הוא מציע לפיקוד הסורי לנטוע עצי אקליפטוס מעל הבונקרים. הוא מסביר שהצל יקל על העומס הפיזי של החיילים. הסורים אימצו את הרעיון בשמחה. הם לא העלו בדעתם שביונ

אנחנו רגילים לחשוב שניסיון הוא הנכס הכי גדול שלנו. שצבירת "קילומטראז'" ניהולי מבטיחה רלוונטיות. אבל האמת היא, שבסביבה העסקית הבלתי צפויה של היום, ניסיון הוא כבר לא ערובה לרלוונטיות. הסתגלות (Adaptation) היא כן. כשהסביבה הופכת ללא ניתנת לחיזוי, חוקי המשחק משתנים. מה שעבד אתמול לא בהכרח יעבוד מחר. במצב כזה, היתרון התחרותי האמיתי שלכם הוא לא כמה אתם יודעים, אלא כמה אתם מסוגלים לייצר בהירות מתוך הכאוס, לקבל החלטות אמיצות ולהכריע. רמת הבהירות (Clarity) שלכם הופכת למצפן שלכם. בהירו

מה שמגיע אליך לשולחן, זה רק מה שאי אפשר לפתור עם נתונים. בעולם המודיעין יש חוק לא כתוב: אם יש תשובה ברורה, האיש בשטח כבר ביצע אותה. כאשר תיק מבצעי מגיע לשולחן של ראש הארגון, זה אומר שאין אופציה "טובה". זה תמיד תרחיש של 51/49. תרחיש שבו לכל בחירה יש מחיר, ואין שום ודאות. מנהל בדרג ביניים מקדיש אולי 15% מזמנו לקבלת החלטות אסטרטגיות. מנכ"ל נמצא בטווח ה-90%. ככל שהסמנכ"לים שלך טובים יותר (או ככל שאתה מטמיע יותר מערכות אוטומטיות שפותרות את השוטף), כך נשארות לך רק ההחלטות הקשות באמ

אתם מפקידים את הנכס הרגיש ביותר של החברה בידיים של הגאון התורן. בוקר אחד מתברר שהוא רוקן את השרתים וחצה את הקווים אל המתחרה הישיר שלך. זה בדיוק מה שקרה בגוגל. אנתוני לבנדובסקי, המהנדס המוביל בפרויקט הרכב האוטונומי של החברה, הוריד 14,000 קבצים סודיים למחשב שלו רגע לפני שעזב. הוא הקים חברה חדשה שנרכשה כמעט מיד על ידי Uber. התוצאה: מאסר וקנס של 179 מיליון דולר. בעולם המודיעין, הפעלת סוכנים וניתוח של חציית קווים נשענים על מודל M.I.C.E: ▪ כסף (Money) ▪ אידיאולוגיה (Ideology) ▪

יצא לכם להסתכל על מנכ"ל של תאגיד ענק או פוליטיקאי בכיר ולהגיד לעצמכם: "אם אני הייתי במקומו, בחיים לא הייתי מקבל את ההחלטה הזאת. לא הייתי מתפשר על העקרונות שלי"? האמת הכואבת היא שזאת בדיוק הסיבה שאתם פה, והם שם. רוב בני האדם הם לא "אופטימייזרים" (מְמַקְסְמִים). אנחנו פועלים מתוך מערכת סבוכה של רגשות, אגו, ומערכות יחסים קודמות. לעומתנו, האופטימייזרים לא מנוהלים על ידי רעשי הרקע האלה. הם רואים את המטרה ועושים כל מה שצריך כדי להשיג אותה. הסיבה שאנחנו רואים אותם בעמדות כוח מובילות

שנת 1981, הדרג המדיני הבכיר בישראל מתכנס. על השולחן מונח איום קיומי – עיראק בונה כור גרעיני. ההתנגדות בחדר עצומה. ראשי קהילת המודיעין, שרים בכירים, ואפילו בעלת הברית הגדולה ביותר מעבר לים, לוחצים להמתין. הטיעונים הלוגיים מושלמים: סכנה למלחמה אזורית כוללת, בידוד בינלאומי, וזעם אמריקאי. ההמלצה של המומחים היא להמתין ולנהל את הסיכון. בזירה העסקית, זהו חדר הדירקטוריון שלכם רגע לפני מהלך שובר שוויון, כשהמשקיעים והיועצים דורשים עוד נתונים רק כדי להימנע מזעזוע. למה המערכת קופאת? המנג

חבר אמר לי לאחרונה ״הפוסטים שלך מעולים, מקווה שאנשים ישקיעו את הזמן בקריאה כי זה ממש מעניין״. במילים פשוטות רצה לומר שזה ארוך מהרגיל ברשת. אז תנו לי לעמל״ק לכם את הרעיון המרכזי, שהוא הפשן שמניע אותי לעשות את מה שאני עושה, וגם להשקיע בכתיבה. ואם תתחברו - בטוח שתהנו לקרוא את הפוסטים. אנחנו חיים בעידן משובש. איי איי, שינויים טכנולוגיים ותהליכים גלובאליים שאין לנו עליהם שליטה, מלחמות כבר אמרנו? ובתוך כל השיבוש הזה יש אנשים שמונחת על כתפיהם האחריות להצלחת הארגון או החברה בראשה הם

השבוע נחשפנו לאחת מפרשות הברחת הטכנולוגיה המדהימות בהיסטוריה. ייה-שיאן "וולי" ליאו (Wally Liaw), בן 71, מייסד שותף של ענקית השרתים Super Micro Computer SMCI, נעצר על ידי ה-FBI. החשד? ניהול אופרציה סודית ומתוחכמת להברחת שרתי AI עם שבבי NVIDIA בשווי 2.5 מיליארד דולר לסין, תוך עקיפת הסנקציות האמריקאיות המחמירות ביותר. השיטות נלקחו מסרט ריגול הוליוודי (או מבצע של ארגון ביון מוכר): חברות קש בדרום מזרח אסיה, ייצור אלפי שרתי-דמה כדי לשטות בפקחים של הרגולטור, ותקשורת שנוהלה כולה באפל

אנחנו נמצאים עמוק בתוך מרץ 2026. מטחי הטילים על גוש דן והשרון הם המציאות היומיומית שלנו. לפני מספר ימים ישבתי עם מנכ"ל של חברה תעשייתית גדולה באזור השרון. הוא מצא את עצמו מול ההחלטה האכזרית ביותר שניתן לדמיין. דילמה שקורעת את הנפש לשניים. מצד אחד, מעבר לעבודה מרחוק או סגירת קווי ייצור שמשמעותם אובדן לקוחות בינלאומיים, קריסת שרשראות אספקה, ובסבירות גבוהה מוות קליני של החברה. מצד שני, דרישה מעובדים להגיע למשמרת תחת אש, בידיעה ברורה שהסטטיסטיקה של מערכות היירוט היא לעולם לא 100%

מלך איתקה, אודיסאוס, חזר לארמונו לאחר 20 שנה וגילה ש-100 גברים השתלטו עליו (לסיפור המלא - ״אודיסאה״ מאת הומרוס). האינסטינקט של לוחם הוא לשלוף חרב ולהסתער. במצב של נחיתות מספרית, תגובה אמוציונלית פירושה מוות. אודיסאוס בחר בהשהיית התגובה. הוא התחפש לקבצן, ספג השפלות, ואסף מודיעין. הוא למד את הרגלי האויב ומיפה את נקודות התורפה. ורק כשנוצרה ההזדמנות המושלמת, תחרות קשתות שבה הנשק הגיע לידיו, ודלתות האולם ננעלו, הקבצן נעלם. המלך הופיע. והמתחרים הבינו (מאוחר מדי) שהם נפלו למלכודת שא

אייתוללה חומייני ישב בגלות בפרברי פריז. משם, דרך קלטות שמע שהוברחו לאיראן, הוא הבעיר את רחובות טהראן. לשאה היו את כל הכלים המבצעיים. ארגון המודיעין שלו, הסאוואכ, ידע בדיוק את מיקומו המדויק של חומייני. הוא יכול היה להוביל מהלך של לוחמה פסיכולוגית לערעור אמינותו, או לכפות את גירושו ולנטרל את השפעתו דרך מעצר או אף התנקשות. אבל השאה היסס. הוא פחד להפוך את איש הדת לקדוש מעונה. הוא פחד מהתגובה הבינלאומית. הוא חשב שזמן ופשרנות ירגיעו את הרחוב, והעדיף "לנהל את הסיכון" במקום לחתוך אות

היבריס (ביוונית: ὕβριס) הוא מושג המתאר גאווה, יוהרה וביטחון עצמי מופרזים, המובילים לתחושת עליונות על אחרים ועל חוקי הטבע/האלים. ב-2019, אדם נוימן לא הגיש תשקיף לבורסה, הוא הגיש מניפסט של אגו במסווה של מודל עסקי. כשאתה בונה מגדל של קלפים מחומרים דליקים, האור של הזרקורים הוא הדבר האחרון שאתה צריך. טופס ה-S-1 של WeWork היה אמור להיות חגיגת הניצחון של נוימן. במקום זה, הוא הפך לנתיחה שלאחר המוות בזמן שהגוף עוד נושם. הציבור ראה חברה שמפסידה 219,000 דולר בכל שעה, הסכמי שכירות אישיים

ב-1986, מפעילי הכור היו תחת לחץ פוליטי עצום להשלים ניסוי בטיחות שנדחה שוב ושוב. כדי לעמוד ביעד, הם קיבלו החלטה מודעת: לעקוף את מנגנוני ההגנה האוטומטיים ולהתעלם ממדדי הליבה שצרחו סכנה. הם היו בטוחים שהם מספיק חזקים כדי לשלוט במצב. המחיר היה האסון הגרעיני החמור בהיסטוריה. בעולמות המודיעין והמבצעים, המונח המקצועי לכך הוא "עיוורון המשימה". זהו המצב הפסיכולוגי שבו הלחץ לספק תוצאות, בשילוב עם אגו של אדם שרגיל להיות תמיד בשליטה, מוחקים את הרציונל. הנתונים האובייקטיביים מאבדים משמעות

תסתכלו על שוק ההון. אדם קונה מניה. היא מתחילה לרדת. ההיגיון אומר לחתוך הפסדים. אבל במקום למכור, הוא נאחז בתקווה. "זה רק תיקון, היא תעלה". המניה צוללת, המסך בוהק באדום, והוא ממשיך להחזיק. מביני עניין קוראים לזה ״משקיע מאמין״, מאמין שיעלה. אבל הסיבה האמיתית הרבה פחות רומנטית: זה לא כי הוא מאמין בחברה, אלא כי מכירה משמעותה להפוך הפסד "על הנייר" לכישלון מוחלט במציאות. ובסוף, במקרים רבים הוא נשאר עם כלום. הפסיכולוגיה האפלה מאחורי הדפוס הזה נקראת "שנאת הפסד" (Loss Aversion). המוח ה

על הנייר, בחדרי המבצעים של משמרות המהפכה, זה נראה כמו מהלך שחמט מבריק: חניקת עורק האנרגיה העולמי כדי לכפות על וושינגטון וירושלים להוריד את הרגל מהדוושה. במציאות? זהו עיוות תפיסה קלאסי של מנהיגים תחת איום, מהלך שעלול להירשם בהיסטוריה כזרז הסופי לנפילת המשטר. סגירת המצרים היא "נשק יום הדין" של איראן. כשהם מרגישים שהקירות סוגרים עליהם, הם בוחרים בהסלמה כוחנית כדי להחזיר לעצמם את תחושת השליטה. הם מניחים שהעולם יכרע ברך מול מחיר הנפט, אבל הם מפספסים את הדינמיקה האמיתית של הצד השני

טעות חישוב (Miscalculation) לא מתחילה בשדה הקרב. היא מתחילה באגו של מנהיג שמסרב להכיר במציאות. ביולי 1990, הכלכלה העיראקית דיממה. סדאם חוסיין לטש עיניים למאגרי הנפט של כווית. ימים ספורים לפני הפלישה ב-2 באוגוסט, הוא זימן את שגרירת ארה"ב, אפריל גלספי. בפגישה הגורלית ההיא, היא העבירה מסר מעורפל על "אי-התערבות בסכסוכים פנים-ערביים". סדאם שמע את מה שהאגו שלו רצה לשמוע והניח שאמריקה תעצום עיניים. הפלישה יצאה לדרך. התוצאה: "הלם הנפט", מיתון עולמי חריף, קריסת בורסות, גלי פיטורים בינ

פברואר 2026. שולחן המשא ומתן בז'נבה מקרטע. המודיעין מניח על השולחן חלון הזדמנויות נדיר של פעם בדור: המנהיג העליון וכל צמרת הפיקוד האיראנית מתכנסים באותו מקום, בשבת בבוקר. החלופות ברורות: להמשיך להמתין בדיונים עקרים. לבצע תקיפה כירורגית מוגבלת וזהירה. או ללכת על כל הקופה: חיסול צמרת השלטון, השמדת תשתיות והקרסת המשטר. המחיר של האופציה השלישית היה נהיר לכל מי שישב בחדר: מלחמה אזורית, טילים על תל אביב ופגיעה בבסיסים אמריקאיים. ההכרעה התקבלה. משני צדי האוקיאנוס, נתניהו וטראמפ לחצו

27 באוקטובר 1962. שיא המלחמה הקרה. צוללת גרעינית סובייטית (B-59) מותקפת בפצצות עומק. מפקד הצוללת משוכנע שמלחמת העולם השלישית כבר החלה. הוא מורה לשגר טורפדו גרעיני. פרוטוקול השיגור דרש אישור של שלושה קצינים בכירים. שניים מהם אישרו מיד. הקצין השלישי, וסילי ארכיפוב, ניצב מול הדילמה: ליישר קו תחת אש ולחץ אימתני ממפקדים ישירים, או להטיל וטו, לעצור את השיגור ולהסתכן במשפט בגידה שדינו מוות. ארכיפוב סירב. מלחמת עולם נמנעה. הדינמיקה מאחורי האירוע הזה היא ליבת הפסיכולוגיה של קבלת החלטו

לאחר חיסולו של עלי חמנאי והתקיפות הנרחבות של ארה"ב וישראל על אדמת איראן, חזבאללה נדחק לפינה. הארגון, שכבר איבד את נסראללה ב-2024 ופעל תחת שליטה הדוקה של משמרות המהפכה, ניצב מול דילמה אכזרית: מצד אחד: ריסון ואי-תגובה. משמעות הדבר היא בגידה בפטרון האיראני, אובדן לגיטימציה של "מגן הציר", והקרנת חולשה מוחלטת. מצד שני: מלחמה כוללת. משמעות הדבר היא השמדת יחידות העילית ותשתיות הארגון, וסיכון פוליטי אדיר בתוך לבנון הקורסת שיביא לדרישה פנימית לפירוקו. תחת לחץ עצום, ההנהגה ניסתה ללכת ע