הגרסה העתידית שלך כבר כאן בתוך מודל AI התורן
אנשים מפספסים את העיקר במהפכת הבינה המלאכותית: הבינה המלאכותית גונבת לנו משהו הרבה יותר משמעותי מטקסט או יצירה כזו או אחרת.
עוד לפני שפרצה אל חיינו, כל החושים שלנו כבר לא היו מסוגלים להבדיל בין אמיתי למזויף. לא מאמינים? בבקשה:
ראיה - אפקטים ממוחשבים בסרטים שהעין האנושית כבר לא מסוגלת להבחין מה אמיתי ומה אפקט
טעם - חומרי טעם בטעם בננה ושות׳
ריח - חומרי ריח מלאכותיים עם כל ריח אפשרי
שמיעה - האוזן האנושית לא באמת יודעת כבר להבדיל אם זה פסנתר אמיתי או אפקט, שלא לדבר על סונו.
מישוש - המממממ... זה אולי היחיד שעוד איכשהו ״אם אני יכול לגעת אני מאמין שזה באמת כאן״. אבל גבולי.
הגניבה השקטה שכבר היום פוגעת במרקם החיים האנושי זו גניבת הזמן.
ויקטור פרנקל כתב ספר ״אדם מחפש משמעות״, ובו דיבר על מה גורם לבני האדם להרגיש שיש טעם להמשיך לחיות גם בנסיבות הכי קשות.
כדי להרגיש משמעות, אדם צריך זמן כדי ללמוד או לשפר מיומנות, לצבור ידע ונסיון כדי להתבלט בהיררכיה האנושית, כדי למצוא את הדרך בה יוכל לבטא את עצמו, כדי לפתח מערכות יחסים משמעותיות. שינוי הוא כואב, שינוי לוקח זמן להפנמה, העלאת המודעות, להתלבטות ויישום השינוי בפועל.
הבינה המלאכותית יוצרת אשליה שניתן להשיג או ליצור כמעט הכל בלחיצת כפתור. פרומפט אחד וזהו. מקסימום קצת השקעה בבניית אייג׳נטים.
ועד שנדמה שהפנמנו את כל החידושים והאפשרויות החדשות במודל אחד, יוצא מודל חדש ש״שובר את חוקי המשחק״ ביכולותיו המתקדמות מעבר למה שאפשר היה לדמיין.
וזה קורה יותר ויותר מהר.
נביאי הבשורה של הבינה המלאכותית - סם, דאריו, אילון ושות׳, הם נראים כבני האדם הכי פחות אנושיים שאפשר לדמיין. הם גאונים טכנולוגיים כן, אבל אמפטיה, רגישות ואהבת הזולת - ספק אם נמצאים במקום גבוה בשורת היכולות הקוגניטיביות שלהם, וגם לא בסדר העדיפויות.
והם חיים בתוך בועה תחרותית, ומזינים האחד את השני ב-פומו, ועסוקים בלפתח עוד פיצ׳ר או מודל ולשבור עוד גבול ולכבוש עוד פסגה טכנולוגית.
רוב
האנושות
לא
שם
רוב בני האדם שחיים כיום על כדור הארץ עסוקים בהישרדות יומיומית, בדאגה למשפחותיהם, בדאגה לבטחון כלכלי ופיזי.
כדי להיות מסוגלים להבין את המודלים ואת הדרכים בהן הם יכולים לשפר את היכולת שלהם להתפרנס צריך... זמן.
נגיד השקעת 4-8 שנים בלימודי משפטים או מחשבים או רפואה או כלכלה, סיימת בהצטיינות יתרה. ואז אתה קם בבוקר ויש מודל חדש שיודע לעשות את כל מה שאתה אולי היית יודע לעשות אחרי 10 שנות נסיון מעשי. אבל לעולם כבר אין צורך שתעשה את זה.
הגרסה העתידית שלך כבר כאן בתוך המודל התורן.
כדי לשרוד אנחנו צריכים להשתנות. ומהר.
ושינוי זה קשה. השינוי קשה בכל גיל, וככל שעולים בסולם העשורים, זה נהיה קשה יותר.
האמת הפשוטה היא שכדי לשרוד בעולם החדש חייבים ללמוד כל הזמן. בשביל זה צריך זמן, כוח, פניות רגשית ומנטאלית, ומקור פרנסה. כי בסופו של דבר הזמן שייקח להישאר רלוונטיים ישתלט על הזמן שכיום אנחנו משקיעים ב-להשתפר במה שאנחנו עושים, להישאר מעודכנים, ולהשקיע בקשרים עם בבני אדם אחרים.
חשבתי הרבה איך לסכם את מה שכתבתי.
לא מצאתי מסר ברור.
מישהו/י ?
תגובות