בשנת 2000, מייסד נטפליקס נכנס למשרד של מנכ"ל בלוקבסטר והניח הצעה על השולחן: רכוש אותנו ב-50 מיליון דולר. התגובה של מנכ"ל בלוקבסטר הייתה צחוק מזלזל. הוא ראה מולו עסק קיקיוני.

היום נטפליקס שווה מאות מיליארדים. מבלוקבסטר נשאר סניף אחד, בעיקר בשביל הנוסטלגיה.

מה באמת קרה בחדר הזה? הנתונים הונחו בפני המנכ״ל במלואם. העיוורון הפסיכולוגי הוא זה שניצח.

מנהלים בכירים נוטים לבלבל בין היאחזות בסטטוס-קוו לבין יציבות. כאשר פרדיגמה חדשה מאיימת על הדומיננטיות שלהם, מנגנון ההגנה הראשון הוא זלזול. זוכרים את הסיפור של קודאק והמצלמה הדיגיטלית?

במונחים שלנו, עדשת המציאות (Reality Lens) שלו הייתה מלוכלכת באגו. הוא לא דחה עסקה טכנולוגית, הוא הגן על הטריטוריה המוכרת שלו מתוך פחד מהפסד.

המציאות של יזמים ומנהלים בכירים מתנהלת לפעמים בדיוק לפי אותם דפוסים. כשהמערכת רועשת, הנטייה היא להישאר באזור המוכר ולהימנע מסיכון. אלא שהימנעות מסיכון היא אשליה.

מנהיג נדרש לתמחור סיכונים. וודאות אינה קסם או תוצאה של ניתוח נתונים, אלא של הכרעה אנושית. לדחות החלטה כי היא נראית זניחה או מערערת מדי, פירושו לאבד שליטה - בטח במציאות המשובשת של היום.

בפעם הבאה שאתם פוסלים רעיון על הסף בחיוך ציני, תעצרו. האם אתם שולטים במציאות, או שהאגו שלכם מנהל את החדר? הדק ההחלטה (Decision Trigger) שלכם חייב להיות מבוסס על בוחן מציאות מתמשך ואומץ מבצעי, לא על נוחות.